<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ח ח"ב</h1>
<h2>דף מט.</h2>
אם כותבין הרשאה במטלטלין דגזליה או דקפדי ולא כפרי או כפריה יש שתי לשונות בגמ' קמא ללישנ' קמ' לא כתב[ינן] הרשאה אמטלטלי דגזלי'. ללישנא בתרא לא כתבינן אמטלטלי דכפריה כלומר שכפר בהם קודם ההרשאה אבל אפקדון כתבינן ואגזליה דלא כפריה כמו כן כתבינן ורב אלפס פסק כלישנא בתרא וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון זכר צדיק לברכה. ועוד כתב רב אלפס הילכך מאן דמייתי אדרכתא פי' הרשאה אמטלטלי דכפריה לא ידענא ולא מהניא ולא מידי ולית ליה רשותא לאתבועי ולא לאשתעויי דינא בהדי'. ועוד כתב בתשובה דלא כתבינן אדרכת' אמטלטלי דכפריה אפילו כפריה בתר כתיבת הרשאה פסולה היא משעת כפירה ולא דיינינן בה כלל ואפילו הודה במקצת וכפר במקצ' אין משביעין אותו על מה שכפר ואינו נותן מה שהודה כי יכול לומר משעה שכפרתי נתבטלה ההרשאה ולאו בעל דברים דידי את והקשו עליו ותירץ הרמב"ם שלא אמר כן הרב אלא בממון שאין עליו עדים אבל אם יש עליו עדים וכפר אחר כתיבת ההרשאה אם יבאו עדים לא נתבטלה ההרשאה וחייב התובע לישבע כפי הטענה ואם לא יבאו עדים נתבטלה. וכתב רבינו חננאל ואנן נהיגינן למכתב אדרכתא אמטלטלי דכפריה וטעמא לא ידעינן וכתב רבינו תם כלישנא בתרא ונתן טעם והביא ראיות מפני אנו כותבין הרשאה אמטלטלי דכפריה. ותימא מפני מה נהגו לכתו' הרשאה אפילו אמלוה על פה כי אין אדם יכול להקנות הלואתו ואפילו בקנין אגב קרקע וכתב רבינו תם כי הוא מטע' שליחות כי אנן קיימא לן דשליח שוייה אף ע"ג דאינו יכול ליתן לו הלואתו במתנה. וכתב הרב רבינו אשר דאין הרשאה תלויה בקני' אלא על כרח' תקנה היא שעשו לענין שליחות כאלו היה הקנין קנין גמור. ועוד אכתוב ממנו למטה ודברי הרמב"ם ז"ל בזה השליחות פ"ג תראנו. וכתב הרמב"ם [שליחות פ"ג ה"ז עי"ש] דאין כותבין הרשאה אמלוה על פה קמא. לשון הרב רבי' משה ז"ל במכיר' פכ"ב [ה"ט] מי שהיה לו פקדו' ביד אחד הרי זה מקנה בין במכר בין במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא והרי הוא בחזקת שהוא קיים ואם כפר בו זה הוא שהופקד אצלו אינו יכול לקנותו שזה כמי שאבד ואינו ברשותו אבל המלוה הואיל ולהוצאה נתנה אינה בעולם ואין אדם יכול לקנותה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו. ונראה אפילו בקנין אגב קרקע אי לא כתיב בהרשאה זיל דון וזכי לנפשך והנפק לגרמך אינה כלום ויכול לומר לא בעל דברים דידי את. וכתב הרב רבינו אשר ואם נתן נפקד למורשה ונאנס בדרך פטור נפקד וההרשאה תקנה רעועה היא ואין למדין ממנה. וטעם הרשאה שלא יהא כל א' מוליך מעותיו של חבירו למדינת הים וכופר בהם ועשו תקנה להוציא ממנו בעל כרחו ולא איפסידו אינשי ממוניהו ולא ילפינן מינה מתנה וכן כתב רב אלפס בתשובה. ועוד כתב וצריך לכתוב בהרשאה כל מאי דמתעני מדינא על דידי הדר ואם לאו אינה כלום קמא. וכתבו הגאונים בתשובה ואי לא כתב כל מאי דמתעני וכו' אינו יכול לומר בשביל זה נתבע לאו בעל דברים דידי את שאין זה אלא בין המורשה והמרשה אם עיכב מה שהוציא מן הנתבע אי מפקינן מיניה או לא שליח שוייה וחוזר לו מה שקבל מהנפקד אף על פי שכתב לו דון וזכי וסב וכו' מאחר שכתב לו כל מאי דמתעני וכו'. זה מחלוקת רב אלפס שליח שוייה וכן כת' בשם רב יהודאי גאון. ועוד כתב הילכך אם ירצה לבטלו ולמנות מורשה אחר יש לו רשות לעשות כן פירוש ואפילו השליחות בקני' ויש ספרים שכתוב בהם בגמרא בפירוש והלכת' שליח שוייה וכן כתבו הגאונים שלא כתב זיל דון וכו' אלא שלא יוכל לדחותו נתב' ולתועלת מלוה נכתב ולא מצי מורשה לעכב הממון ומוציאי' ממנו. וכתב הרב רבינו אשר ואם לא ידע המורשה שבטלו והלך וטען עם הנפקד ונתחייב בדין אינו יכול מורשה לומר כבר בטלתי שליחותי כיון שנזקקו בית דין לדון על פי ההרשאה והיה כתוב בה דון וזכי דיניהן דין וכן אם נתן לו ונאנס פטו' נפקד וכן מוכח בקדושין. ועוד פשוט שם ואם אמר בהרשאה למחצה לשליש ולרביע פירוש שכתב בהרשאה זיל דון וזכי וסב לנפשך הרביע והשאר יהיה שלי משתעי דינא אכוליה אף על פי שהשאר אינו שלו אלא מן המורשה דמגו שנזקק עמו לדון על החצי נזקק על הכל וכן הסכימו הפוסקי' ואם אירע לו אונס נשבע כדין השומרי' ואם עשה המורשה מורשה אחר או תבעו הוא בעצמו ממילא בטלה הרשאה כדאמרי' דאתי דיבור ומבטל דיבור. קמא.
